כבר יותר משנה שאנחנו במגיפה עולמית שהסוף שלה עדיין אינו נראה באופק.
כל מדינה התמודדה עם הטיפול במגיפה בצורה מעט שונה, אמנם ניתן למצוא הרבה דמיון בשינויים שחלו באורח חייהם של אנשים בכל העולם אך גם יש שוני
רב בין דרכי ההתמודדות של ממשלות שונות וכתוצאה מכך ההשפעה השונה על האזרחים.
הצורה בה התמודדה גרמניה בקורונה היתה שונה מאוד מישראל בהתחלה. בעוד שבישראל נכנסו לסגר כללי די מהר בגרמניה התחילו רק עם הגבלות. הנדבק הראשון בקורונה בגרמניה היה כבר בינואר, אך רק בתחילת מרץ בעקבות המוות הראשון מקורונה בגרמניה הומלץ על ביטול מסיבות גדולות, פסטיבלים ואירועים רבי משתתפים.
בהמשך מרץ נכנסה אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה לבידוד בעקבות מפגש עם רופא שהתברר כחולה מאומת, על אף שלא נדבקה, הורתה להגביל את כמות האנשים במפגש- תחילה ל-20 ובהמשך ל-10.
אורח החיים בגרמניה בעת הקורונה
כמות המפגשים אמנם ירדה אך החנויות, המסעדות ובתי הקפה המשיכו לעבוד כרגיל, כאשר האזרחים מחויבים ללבוש מסכה רק במקומות סגורים או במקומות פתוחים בהם הם בקרבת אנשים רבים (מדרחוב או רחוב ראשי). המקומות הפתוחים בהם צריכים האזרחים ללבוש מסכות סומנו בהתאם. בתי הספר היסודיים והגנים פעלו כרגיל, בעוד התיכונים פעלו בצורה של קפסולות בה כל יום/ שבוע הגיעה כיתה אחרת ללמוד פרונטלית.
החיים המשיכו פחות או יותר כרגיל כרגיל אך במוד של חירום, מי שהראה תסמינים היה צריך להיכנס מיד לבידוד של שבועיים ולהיבדק, מי שלא היה יכול להמשיך ללכת לעבודה ולשבת בבאר השכונתי לאחר מכן. באפריל הוחלט להחמיר את הסגר ורוב החנויות הלא הכרחיות נסגרו.
פגיעה קשה בגל השני
כתוצאה מהסגר המחמיר עסקים רבים ועולם התרבות נפגעו כלכלית, על כן הוקמו תוכניות סיוע בצורת קרן ייעודית של 600 מיליארד אירו לתמיכה בעסקים שנפגעו מהקורונה, 50 מיליארד אירו הוענקו כתמיכה לעולם התרבות, בוצעו התאמות על מנת שאזרחים יעבדו פחות אך לא יפוטרו ומשפחות מעוטות יכולת ורבות ילדים קיבלו מענקים כספיים על מנת לעזור להם לעבור את התקופה.
תוכנית ה"קרוצבייט" שהפעילה גרמניה ב-2008 בעת הקריסה הכלכלית הופעלה שוב בחקיקת חירום, יש הטוענים כי זה צעד חכם יותר מאשר נתינת מענק לכל אזרח, ויש הטוענים כי זו תוכנית אשר דואגת להמשיך לקיים מקצועות שאין בהם יותר צורך והם מהווים נטל כלכלי בתקופות בהן הכלכלה קורסת ממילא.
התיירות כמובן נפגעה קשות, כמו בכל מקום בעולם. בעיר ברלין אתרים מעניינים ומושכי קהל היו סגורים תקופה לא קצרה, וכמו בערים מתוירות אחרות כמו מילאנו, אמסטרדם, לימריק או קשקאיש – התיירות נעצרה והעולם הזה חטף מכה אנושה שטרם הסתיימה.
יציאה מרוסנת בתקווה לטוב
באמצע אפריל החלה גרמניה לצאת מהסגר המהודק אחרי זמן קצר בלבד. החנויות, הפאבים והמסעדות נפתחו שוב אך במתכונת מצומצמת ורק עד 6 בערב. מצב התחלואה בגרמניה היה תחת שליטה, ואנגלה מרקל זכתה לשבחים רבים בהתמודדותה עם משבר הקורונה.
בחודשי הקיץ, על אף שמקדם התחלואה עלה מעט, מומחים עדיין טענו כי המגפה בהתכווצות, ועל כן הוחלט להכניס רק איזורים בהם יש אחוז תחלואה גבוה לסגר מקומי, במקום לסגור את כל הארץ.
למרות שנראה היה שמקרי הקורונה בגרמניה הולכים ומצטמצמים, באוקטובר חלה עליה חדה במספר הנדבקים, החולים הקשים והמתים, מה שגרם להחמרה מהירה בתקנות. הותר מפגש של תא משפחתי (אנשים החיים באותו בית) עם בן אדם אחד נוסף בלבד, כל העסקים, למעט עסקים חיוניים כמו סופרמרקט ובתי מרקחת) נסגרו, כך גם בתי הספר, הגנים והאוניברסיטאות שהפכו להיות בזום במתכונת מלאה.
שוב החמרה – וחוזר חלילה
בדצמבר הוחמר הסגר אף יותר, במיוחד במוקדי תחלואה גדולים, והומלץ שלא לצאת מהבית כלל אלא אם זה הכרחי. ישנה חובה של עטיית מסכות שעומדות בתקן (FFP2, N95). בינואר התגלה המקרה הראשון של המוטציה הבריטית בבוואריה, אך למרות זאת נראה שבפברואר מספר הנדבקים היומי ירד ועל כן כל מדינה בתוך גרמניה, בהתאם למצב התחלואה בה, יכולה לפתוח את בתי הספר היסודיים, הגנים ולימודים לכיתות יב' הניגשות לבגרות. מלבד החינוך הסגר הוארך וכל העסקים עדיין סגורים.
ומה היום?
כעת מנסה אנגלה מרקל לדאוג לכך שיהיו בדיקות ביתיות לקורונה שניתן יהיה להשיג בכל בית מרקחת. בדיקות אלו אינן בעלות רמת דיוק כמו בדיקות ה- PCR. שדה התעופה אמנם פתוח ואזרחים של האיחוד האירופאי יכולים להיכנס לגרמניה, אך אם שהו במדינה אדומה הם צריכים להירשם מראש אונליין באתר הממשלה הגרמנית, ולהיכנס לבידוד של 10 ימים (בביתם או בבית המלון אליו נוסעים). את הבידוד ניתן לקצר ל-5 ימים אם עושים בדיקת קורונה ביום החמישי לבידוד והיא שלילית.
ומה לגבי חיסונים? גרמניה פועלת מאוד לאט בנוגע לחיסונים, כעת חוסנו רק קבוצות סיכון של בני 80+ וצוות רפואי/ סיעודי אשר בא במגע אם אנשים בני 80+ בלבד. בתקווה שבקרוב נוכל שוב ליהנות מהמדינה הנפלאה הזו.
